פסק-דין בתיק תא"מ 18185-03-09

מבוא

1.      ביום 9/9/08 ניזוק רכבו של התובע מסוג מזדה מ.ר. 55-539-59 בעת שהיה בחניה, כאשר פגע בו נגרר מ.ר. 99-093-00, שהיה מחובר לגורר (משאית מ.ר. 26-783-15), שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1. כאמור, התאונה אירעה בעת שהגורר והנגרר היו בנסיעה ואילו רכב התובע היה בחניה.

2.      במועד אירוע התאונה הייתה הנתבעת מס' 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון") , מבטחת השימוש בנגרר בביטוח אחריות כלפי צד שלישי; הנתבעת מס' 3, מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), הייתה מבטחת השימוש בגורר בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, ואילו הנתבעת 4, חב' קליין ובניו סחר ומימון בע"מ, הייתה הבעלים של הנגרר.

3.      אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע מס' 1 נושא באחריות מלאה לנזקים שנגרמו לתובע בתאונה, והמחלוקת ביניהם מתמקדת בשתי שאלות: גובה הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה ומי משתי המבטחות (איילון ומנורה) חבה בפיצוי התובע.

שאלת החבות

4.      מנורה טענה, כי במועד אירוע התאונה הגורר היה בבעלות אחמד מסאלחה בעוד שהמבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה הוא פואד אכתילאת, הנתבע מס' 1. לטענתה, רישום שמו של הנתבע מס' 1 כבעל הפוליסה לא נעשה מתוך טעות כנה, אלא בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע אחמד מסאלחה. על כן, אין בין הנתבע מס' 1, שהיה הנהג בלבד, לבין הגורר זיקה משפטית, ביטוחית או קניינית ולפיכך אין להכיר בקיומו של כיסוי ביטוחי.

לעניין מערכת היחסים בינה לבין איילון טענה מנורה, כי הנהג שנוהג בגורר בעת התאונה חובש בעצם שני כובעים נורמטיביים - נהג הגורר ונהג הנגרר והוא נוהג בהם בו זמנית. על כן, מקום שנהג הגורר נמצא אחראי, אז הוא נושא באחריות הן בהיותו נהג הגורר והן בהיותו נהג הנגרר ולפיכך הן מבטחת הגורר והן מבטחת הנגרר נושאות באחריות.

5.      איילון טענה, כי הנגרר הוא חסר יכולת תנועה ללא הגורר, הוא חלק פסיבי וחסר חיות משל עצמו ונשלט באופן מלא על ידי נהג הגורר. על כן, מקום שמתרחשת תאונה במהלך נסיעה ועקב פגיעת הנגרר ברכב אחר, האחריות לאירוע התאונה מוטלת אך ורק על נהג הגורר והמבטחת שלו, שכן "לולא הובל הנגרר על ידי הגורר לא היה גורם לנזק". איילון הוסיפה, כי פרימיית הביטוח שהיא גובה בגין ביטוח הנגרר עומדת על סך 2,363 ש"ח, בעוד שפרמיית הביטוח שגובה מנורה עבור ביטוח הגורר עומדת על 12,103 ש"ח, עובדה אשר מלמדת, כי בעת עריכת הביטוח התכוונה מנורה לתת כיסוי ביטוחי לנוהג גם במקרים של גרימת נזק על ידי הנגרר.

6.      לא מצאתי ממש בטענות מנורה לעניין העדר זיקה ביטוחית בין הנתבע מס' 1 לבין הרכב. ראשית אציין, כי לא עלה בידי מנורה להוכיח כי הרכב היה בבעלות אחמד מסאלחה ומה הייתה מערכת היחסים המדויקת בינו לבין הנתבע מס' 1. השיחה שניהל אחמד מסאלחה עם החוקר ושבה הוא (אחמד) טען שהוא הבעלים של המשאית לא הוקלטה, ככל הנראה. מכל מקום, בדו"ח החקירה שצורף לא נכתב כי שיחה זו הוקלטה, ולא צורפה לסיכומים קלטת השיחה או תמליל. על כן, האמור בדו"ח מהווה עדות שמועה שערכה מועט, אם בכלל.

יתרה מכך, הדברים שהובאו בדו"ח החקירה מפיו של אחמד מסאלחה כלליים מדי ובהם נאמר רק כי העד סיפר שהגורר הינו בבעלותו ואינו מבין מדוע נהג הרכב צריך להפסיד יום עבודה. החוקר לא חקר את העד באשר למערכת היחסים בינו לבין הנתבע מס' 1, מדוע המשאית נמצאת בשימושו של הנתבע מס' 1 והאם הוא מכר, השכיר או השאיל אותה לנתבע מס' 1. על סמך שיחת טלפון כללית וסתמית שהתנהלה בין החוקר לבין אחמד מסאלחה לא ניתן לקבוע שהמשאית היא בבעלות הנתבע מס' 1 או שמא בבעלות אחמד מסאלחה. די בכך כדי להביא לדחיית טענותיה של מנורה.

7.      מעבר לנדרש אוסיף עוד, כי העובדה שהנתבע מס' 1 לא היה בעל הרכב בעת עריכת פוליסת הביטוח ובעת אירוע התאונה אין בה כדי להביא למסקנה שאין זיקה ביטוחית בינו לבין הרכב. מדו"ח החקירה שצירפה הנתבעת 3 עולה, כי המשאית נמסרה לשימושו של הנתבע מס' 1, וכי במועד התאונה הוא היה הנהג בה. במקרה זה, לנתבע מס' 1 אינטרס ביטוחי וכלכלי מובהק לבטח את השימוש במשאית בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, שכן השימוש הוא שלו ואם עקב שימוש זה תושת אחריות בגין נזק שנגרם לאחר, האחריות תהיה שלו. על כן, עצם העובדה שהנתבע 1 אינו הבעלים של הרכב, אין בה כדי לשלול קיומה של זיקה ביטוחית.

ואכן, במקרה דנן, הנתבע מס' 1 שהינו המבוטח בהתאם לפוליסה, הוא זה שנהג במשאית במועד התאונה והאחריות המלאה לנזק, כפי שהוסכם בין הצדדים, הושתה עליו. עובדה זו מחדדת וממחישה את הזיקה הביטוחית הישירה בין הנתבע 1 לבין הרכב, שכן לולא הוא רכש את פוליסת הביטוח, היה נאלץ לשלם את מלוא הנזק מכיסו.

8.      נותרה במחלוקת, אם כן, השאלה האם מנורה נושאת באחריות הביטוחית לנזק לבדה, או שמא נושאות איילון ומנורה בחבות ביטוחית משותפת. במחלוקת זו שהתגלעה בין הצדדים, נראית לי עמדת מנורה ולפיה היא נושאת ביחד עם איילון בחבות הביטוחית.

להלן אנמק את הכרעתי.

9.      כאמור, פוליסת הביטוח הרלבנטית לענייננו היא פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, אשר מבטחת את אחריותו של המשתמש בכלי הרכב בגין נזק שייגרם לצד שלישי עקב השימוש באותו רכב. הביטוח אינו ביטוח נכסים וטענות הצדדים לעניין "אחריות הנגרר" ו"אחריות הגורר" אינן מדויקות, שכן האחריות היא של נהג הגורר ונהג הנגרר ולא של הכלי עצמו.

התייחסות נכונה לדברים מחייבת לבחון ולבדוק אם בשעת אירוע התאונה נעשה בגורר או בנגרר (או בשניהם יחד) שימוש אשר מכוסה בפוליסות שהונפקו, ואם שימוש זה הוא שגרם לנזק. אם התשובות לשאלות אלו תהיינה חיוביות, תוטל אחריות ביטוחית על מבטחת הכלי שנעשה בו שימוש. אם במועד האירוע נעשה שימוש הן בגורר והן בנגרר ושימוש זה גרם לתאונה, הרי אחריותו של הנוהג נובעת משני השימושים יחד ואחריות זו מכוסה בשתי הפוליסות.

10.  מן הכלל ואל הפרט - אין ספק כי במועד האירוע נעשה שימוש במשאית ושימוש זה גרם לאירוע התאונה, שכן לולא נהג הנתבע מס' 1 במשאית וגרר אחריו את הנגרר, התאונה לא הייתה מתרחשת והנזק לא היה נגרם. ב"כ מנורה אף לא חלק על כך בסיכומיו, אם כי טען כי יש להכיר גם בכיסוי הביטוי של הנגרר.

לגבי הנגרר, אין ספק שבמועד אירוע התאונה נעשה בנגרר שימוש, שכן גם הוא היה בנסיעה והיה רתום למשאית שגררה אותו. חיבור הנגרר לגורר וגרירתו ממקום למקום מהווים שימושים מובהקים בנגררים, שכן ללא אפשרות גרירתם, לא ניתן לעשות שימוש מועיל בנגרר. על כן, בעת הנפקת פוליסת הביטוח היה ברור למבטחת ולמבוטח כי מדובר בנגרר, אשר אמור להיות מחובר לגורר ואמור לנסוע בכבישים. משכך, ברור הוא כי הפוליסה שהונפקה על ידי איילון באה לכסות נזק העלול להיגרם לצד שלישי עקב שימוש בנגרר גם בזמן נסיעה. ואכן, ב"כ איילון לא טען, כי הפוליסה מחריגה מהכיסוי הביטוחי נזק שנגרם לצד שלישי במהלך ועקב גרירת הנגרר מאחורי גורר, ומיקד את טענותיו במידת האשם שיש לייחס לגורר לעומת העדר אשם של הנגרר. אבחנה זו לא ניתן לקבל מקום שבעת אירוע התאונה נעשה בנגרר שימוש שהפוליסה באה לכסות מפניו.

11.   הקביעה כי בשעת אירוע התאונה נעשה שימוש בנגרר אין בה די כדי להביא לתחולת הפוליסה של הנגרר ועדיין יש לבדוק אם שימוש זה גרם לתאונה ולנזק. לטעמי, התשובה לשאלה הינה חיובית. כפי שהובא לעיל, אין מחלוקת, כי הנגרר הוא זה שפגע ברכב התובע ועל כן, אין קושי לקבוע, כי לולא השימוש שנעשה בנגרר, רתימתו למשאית, גרירתו מאחור המשאית ונסיעתו על הכביש, התאונה לא הייתה מתרחשת והנזק לא היה נגרם. עולה, אם כן, כי בשעת אירוע התאונה נעשה בנגרר שימוש, אשר מכוסה בפוליסה, ואשר גרם לאירוע התאונה והנזק. על כן, קיים כיסוי ביטוי לשימוש שעשה הנהג בנגרר ושהביא לגרימת הנזק. העובדה שבאותה עת עשה הנהג שימוש גם במשאית, אין בה כדי לשלול את השימוש שנעשה במקביל גם בנגרר.